בואו לחוות את היוקרה של בוקרשט ולגעת בנבכי ההיסטורי המרתקת עם מיקי קורן, מדריך טיולים ישראלי יליד רומניה בעל רישיון של משרד התיירות הרומני

הסיור אורך כשעתיים, כולל עצירה לקפה, וטעימות של מאכלים רומנים אותנטיים שאותם מביא המדריך בתחילת הסיור.

הסיור ללא תשלום (FREEWALKABOUT TOURS) על בסיס טיפ.  

מיקי קורן, מדריך טיולים ישראלי יליד רומניה, מלווה אתכם בטיול בלתי נשכח!

מה יהיה לנו בסיור?

ניפגש בשעה 10 בכיכר הניצחון מול משרד ראש הממשלה. נתחיל עם סיפורים להכרות רומניה ובוקרשט ועל המבנים הנמצאים בכיכר, כמו המוזיאון להיסטוריה של הטבע גריגורה אנטיפה שנחשב לאחד ממוזיאוני הטבע היוקרתיים והמאורגנים ביותר בעולם. מבנה נוסף בכיכר הוא ארמון וויקטוריה, מבנה היסטורי שבו נמצא משרד ראש הממשלה.

נספר גם על הארמון סטורזה שהיה שייך לאחד הנסיכים העשירים, ושנהרס בזמן שכוחות הברית הפציצו את בוקרשט ב-1944.

שדרת הטייסים (Bulevardul Aviatorilor)

משם נמשיך לשדרת הטייסים שלאורכה בצד אחד נראה וילות מפוארות ובצד השני הפארק היפה קיסלף. נתחיל עם וילה אורומולו, שתוכנה ע”י האדריכל פטרה אנטונסקו, אותו האדריכל שתיכנן גם את שער הניצחון, עבור נגיד בנק רומניה, מיכאיל אורומולו, בשנות ה-20. נמשיך עם המוסך הכי עתיק בבוקרשט של לאון לאונידה שהקים את מועדון המכוניות של רומניה, ושתחזק את הרכבים היוקרתיים של המלך קארול השני. וילה נוספת עם סיפור מעניין היא וילה שהיתה שייכת ליהודי העשיר, מלך תעשית הברזל של רומניה, מקס אושניט . נשמע על סיפור האהבה של היהודיה מגדה-אלנה לופסקו והמלך קארול השני שקנה לה וילה בצמוד לוילה של מקס אושניט.

הסמטאות באזור משובצות בפנינים אדריכליים בסגנון ניא-רומני ובפסלים מרשימים, כדוגמת פסל הטייסים בצורתו של האל היווני איקארוס.

לאורך כל המסלול, גם בשדרת הטייסים וגם בשדרת קיסלף בחודשי האביב יש ריח של עץ הטיליה (או תרזה) שמלווה את המטיילים לאורך הטיילת, ומוסיף להנאה.

בצד השני של השדרה נמצא פארק קיסלף, שהוא חלק מיער ענק שהשתרע על אלפי דונמים בצפון בוקרשט. אני אתן הסברים מה המקור של שם הפארק – קיסלף, מדוע נעלם הפסל של החייל הרוסי, ומדוע הורד הפסל של מלך רומניה פרדיננד והוחלף בפסל של משורר ואסטרונום אירני שאין לו שום קשר עם רומניה.

הפסקת קפה בקאסה דוינה

נמשיך את הסיור ברחוב “אדריכל יון מינקו” הממציא של הסיגנון האדריכלי ניאו-רומני, ונצפה במבנה בסיגנון הזה שנקרא “קאסה דוינה“. במקור תוכנן לשמש כביתן הרומני של תערוכת פריז מ-1890, אבל מחוסר מימון לא הגיע לפאריז והפך למסעדה שהאדריכל יון מינקו כינה אותה “המזנון על הדרך”. בתוך זמן קצר המזנון הפך למקום האהוב על תושבי בוקרשט, כאשר כל שנה ב-10 למאי יום המלוכה והיום הלאומי של רומניה, היו מתקיימות במקום, תהלוכות בשדרת קיסלף ו”מלחמת” פרחים.

גם אנחנו נעשה הפסקת קפה בתכשיט האדריכלי “המזנון על הדרך” או בשמו היום “קאסה דוינה”

שדרת קיסלף

נמשיך לטייל בשדרת קיסלף לכיוון שער הניצחון ונספר סיפורים קסומים על ההיסטוריה של הוילות המפוארות שנבנו במחצית הראשונה של המאה הקודמת ע”י אדריכלים רומנים מפורסמים שלמדו בפאריז והשפיעו על הסיגנון האדריכלי של בוקרשט שהוביל בסוף לשם “פאריז הקטנה” שבוקרשט קיבלה.

בין הוילות המפורסמות והיפות שאנחנו נבקר אפשר לציין:

הוילה שנמצאת בפינת הרחובות מינקו עם שדרת קיסלף בסיגנון פלורנטיני שהיתה שייכת למשפחת של הנסיך וורוניקי ותוכננה ע”י האדריכל יהודי אלקסנדרו זאכאריה (זוסמן).

ארמון קיסלף, שהמלך קארול הראשון קנה אותו ב-1909 ושופץ ע”י האדריכל גריגורה צ’רקז בסיגנון ניאו-רומני. בארמון התגוררו המלך קארול השני, אשתו המלכה אלנה, המלך מיחאי כילד והנסיכה אליסבטה שהיתה נשואה למלך יוון.

צמוד לארמון קיסלף אפשר להתרשם מוילה גאנסקו שבולטת בזכות מגדל מעץ ונבנתה ב-1901 ע”י האדריכל יון בארינדאי בסיגנון שוויצרי.

בצד השני של השדרה אפשר להתרשם מוילה טומה סטליאן שהיה עורך דין מפורסם, פוליטיקאי ואספן תמונות. הוא השאיר בצוואה שהוילה תהפוך למוזיאון לאומנות ומ-1926 ועד הקמת המשטר הקומוניסטי, בתוך הוילה היה מוזיאון לאומנות תחת ניהולו של היסטוריון לאומנות מפורסם, ג’יורג’ה אופרסקו.

נמשיך בסיור שלנו בשדרת קיסלף לכיוון שער הניצחון ונתרשם מוילה יפהיפיה של שר החוץ הרומני בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, ניקולאה טיטולסקו.

הארכיטקטורה של בית טיטולסקו קרובה לבתים המפוארים שתוכננו על ידי האדריכל יון  בארנדאיי, בנוסח סגנונות לואי ה-15 ולואי ה-16, בסינתזה עם אלמנטים בסגנון אר-נובו. מנקודת מבט זו, המרכיב המשמעותי ביותר הוא האכסדרה הפונה לשדרת קיסלף.

בחזית הבנין רואים את הטימפנון שנושא את המונוגרמה עם האותיות NT, של בעל המבנה, ניקולאה טיטולסקו, בקומפוזיציה אלגורית רחבה שכוללת שתי דמויות נשיות עם קרני שפע.

שער הניצחון

האתר האחרון שנבקר בו הוא שער הניצחון. הוא חלק מ’פריז הקטנה’, ונכון, הוא יותר קטן משער הניצחון בפאריז. הוא עבר כמה גירסאות עד שהגיע לצורה של היום, תחילתו ב-1922 כשנבנה אחרי הניצחון במלחמת העולם הראשונה וכשרומניה הפכה לרומניה הגדולה. שער הניצחון שנבנה בשנת 1922 בתיכנון של האדריכל פטרה אנטונסקו היה מבטון אבל הטבליטים היפים בוצעו מגבס כך שלאורך זמן נשחקו מפגעי טבע. הגירסה הנוכחית התחילה להבנות ב-1932 תחת פיקוח של אותו אדריכל פאטרה אנטונסקו, וב-1936 כשמלאו 70 שנה מאז שהמלך קארול הראשון הפך לשליט של הנסיכויות המאוחדות, הסתיימו העבודות של הגירסה הנוכחית. בזמן המשטר הקומוניסטי הדמויות של המלך פרדיננד והמלכה מריה הוחלפו בפרחים מאבן, אבל אחרי המהפכה מ-1989 שתי הדמויות הורכבו מחדש.

מכוון ששער הניצחון קרוב מאוד למוזיאון הכפר, אפשר לסיים את הסיור בביקור באחד המוזיאונים היפים והמיוחדים בעולם.

אל תפספסו את הסיור היוקרתי הזה!